מתגנבות על הפשטת אחיותיי החורגות: החולשה שלי וההנאה שאני שואבת ממנה

מפגש טאבו עם אחותי החורגת, הסטריפטיז המפתה שלה מצית אש בתוכי. הנשיקות העמוקות, הנלהבות והזיון האינטנסיבי שלנו מובילים לשיא נפיץ, ומשאירים את שנינו חסרי נשימה ומסופקים.

לאייב תמיד הייתה קצת חולשה לאחותי החורגת. יש בה רק משהו שאני לא יכול להתנגד לו. אולי זה הציצים הקטנים והזקורים שלה או איך שהיא מתפשטת עד לתחתונים, חושפת כל סנטימטר בגופה. אבל כמה שאני מנסה להילחם בזה, אני לא יכול להתאפק כשזה מגיע אליה. זה כמו פרי אסור, טאבו שאני לא יכול להתנגד לו. אז, כשהיא מתרחקת, אני מתגנב לחדר שלה ומתמכר לתשוקות שלי. אני לא יכול שלא להסתכל איך היא מתפשטת, חושפת את הכוס המושלם שלה ואת הציצים הקטנטנים. וכשהיא לא מסתכלת, אני לא יכול לעמוד בפני הדחף לגעת בה, לטעום אותה. אני יודע שזה לא בסדר, אבל ההנאה שאני מקבל מזה היא בלתי ניתנת להכחשה. וכשאני סוף סוף לוקח אותה, זה כמו ששום דבר אחר לא חשוב. התחושה של הגוף שלה מתחת לשלי, טעם העור שלה, הכל יותר מדי להתנגד. וכשסוף סוף אני גומר, זה כמו שחרור, רגע של הנאה צרופה שאני לא יכול שלא להשתוקק אליה שוב ושוב.